הפרשה מורכבת מתשעים ושישה פסוקים, בגימטרייה 96 = צו. הפרשה, ממשיכה את העיסוק בקורבנות, אבל מנקודת מבט ממוקדת.
בפרשה מוזכר "קורבן עולה" שהוקרב כולו על המזבח וגם מוזכר "קורבן תודה".
המילה צו או צוותא, היא מלשון התחברות. ניתן להתחבר לרובד החיצוני של הציווי וגם ניתן ורצוי להתחבר לרובד הפנימי ובכך לתת משמעות ולהדליק את הניצוץ הפנימי.
עבודת הקורבנות, טומנת סודות פנימיים. רוב הקורבנות בבית המקדש, היו נאכלים בתוך יומיים, אך קורבן התודה נאכל ביום אחד. לעומת זאת קורבן העולה, לא היה נאכל והיה נשרף כולו באש.
אפשר לפרש את קורבן העולה, חיובי ושלילי. אש יכולה להיות חיובית ושלילית.
אש והתלהבות חיובית של אדם, הכרחיים לבניית משהו חדש וגם לשמור על "אש הגחלת" בקיים.
אש שלילית, מוזנת על-ידי האגו השלילי, גורמת לקונפליקטים ומלחמתיות בתוכנו והגיע הזמן לשרוף מה שלא נכון על המזבח ולפנות מקום לאש בונה ומחממת.
הדבר דומה לשריפת חמץ = אגו שלילי.
לעיתים יש לנו נטייה לראות את מה שאין ולקחת מובן מאליו את מה שיש.
אש חיובית, מסמלת יצירתיות, יוזמות חדשות, עשייה, השפעה.
"קורבן התודה" מזכיר לנו להיות בהודיה .
הודיה = מגנט לשפע = מגנט לניסים