בשנים שאינן מעוברות, קוראים את פרשת, "אחרי מות" ביחד עם פרשת "קדושים".
לאחר מותם של בני אהרון, ה' פונה אל משה ואומר לו, "דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא בכל עת לקודש", אלא רק ביום הכיפורים.
עיקר פרשת "אחרי מות", עוסקת בסדר עבודת הכוהן בקודש קודשים ביום הכיפורים. ואגב היא נקראת גם ביום הכפורים.
עיקר פרשת "קדושים", היא אוסף של מצוות ובין היתר, שמירת השבת, כיבוד הורים, עשיית משפט צדק, לפני עיוור לא תתן מכשול, והדרת פני זקן, לא תלין שכר, לא תעשוק את רעך וגולת הכותרת "ואהבת לרעך כמוך"
פרשה "אחרי מות קדושים", היא פרשה מעניינת. למעשה היא שילוב של שתי פרשות. "אחרי מות", תזכורת, החטא של בני אהרון, נדב ואביהוא, אשר ניסו להיות "קדושים" מידי. הם התנזרו לגמרי מהעולם הגשמי וניסו להתחבר רק לקדושה, על-פי מה שהם סברו. הם שתו יין על מנת להתחבר גבוה, לא התחתנו, לא הולידו ילדים, הסתגפו והתנזרו מכל מה שגורם הנאה . ובעצם התנזרו מהעולם הגשמי.
העונש היה שהם הסתלקו מהעולם הגשמי .

"קדושים" , קדוש אמיתי , הוא לא אחד שמתנזר, אלא אחד שיודע לשלב את הרוח עם החומר את הקדושה בחיים הללו עם החול. אדם ששולט ביצר ולא הורג אותו, אדם שיודע לנהל את המילים היוצאות לו מהפה, יודע לכוון את מעשיו בתבונה .
קדוש זה אחד אכפתי ומודע שחי את חיי הקהילה ולא מתנתק או מתרחק.
קדוש הוא לאו דווקא זה שלובש את הגלימה הלבנה ומגדל זקן לבן. אלא זה שיודע לאזן ולהבין שזה היעוד שבאנו אליו, העולם הגשמי והרוחני – להבין שכאן טמונה החכמה, חכמת האיזון. איזון במה ואיך שאוכלים, איזון בהנאות, אפשר ומותר להרוויח כסף רק לעשות זאת בדרך ישרה ולא לשכוח לתת.
השילוב המנצח הוא האיזון והשילוב בין קודש לחול. בין הרוחני לגשמי.