פרשת "ויקרא", עוסקת כולה בעבודת הקורבנות שהקריבו בבית המקדש. בפרשה, מתוארים הסוגים הרבים של הקורבנות, קורבן העולה, מן החי. קורבן מנחה מן הצומח. קורבנות שמביאים ככפרה על חטאים שהיו מחיטה, שעורה, שמן ויין.
עבודת הקורבנות נראית היום פרמיטיבית והשאלה הנשאלת, כיצד היא רלוונטית להיום?
רעיון הקמת המשכן הפרטי שלנו, מדבר על עשייה חיובית. ואילו רעיון הקורבנות, זה מלחמה בשליליות.
תפקיד הקורבן היה, להקריב את היצר הגשמי של האדם ולהופכו לנשגב ורוחני. כל קורבן סימל משהו.
חז"ל מסבירים כי התפילות של היום, הן התחליף של עבודת הקורבנות. התפילות שלנו הן סוג של מלחמה בשליליות.
על מנת להתקרב לברכה האלוקית, יש להקריב את הדחפים השליליים, את התאווה ואת היצר הבעייתי, את האגו וגם כסף.
המשכן הוקם בראש חודש ניסן ושבועיים לאחר מכן, בני ישראל הקריבו את קורבן הפסח.
פסח מתקיים בחודש ניסן, ראש החודשים ויש ריח ואווירה של התחלה חדשה.
לפני הפסח, אנחנו עסוקים בהכנות, ממרקים, משחררים, מקריבים והכל כדי להגיע למשכן החדש, כמו דף חלק.