פרשת השבוע

בא לקלל יצא מברך

פרשת "בלק"

שושנה דמארי שרה "החמור הקטן בלעם".
בלק מלך מואב, מתחיל לחשוש לאחר הניצחונות של בני ישראל. הוא מבין שהכוח של עם ישראל, הוא במישור הרוחני ולא בהכרח הפיזי.
הוא מבקש מבלעם המכשף לקלל את בני ישראל. בלעם מסכים בתנאי שמה שישים בפיו הקדוש ברוך הוא, זה מה שיהיה. הוא מנסה לקלל, אבל במקום זה יוצאות ברכות טובות "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל..".
מכיוון שהוא לא מצליח לקלל הוא מייעץ לבלק שייתן את בנות מואב לבני ישראל שיחטאו ביחד, התוצאה מגפה גדולה.
מה אפשר ללמוד מזה? בלעם יודע בתוך תוכו שאי אפשר לקלל את עם ישראל.
בלק מחמיא לו, לאגו ואז פתאום הוא לא בטוח מה נכון או לא עבורו. לא פעם אנחנו יודעים בפנים את בתשובות, מה נכון עבורנו, מי נכון, מה הדרך, אבל אז נכנסים שיקולים אחרים: אגו, ממון, לחץ חברתי ועוד.

לאדם קיימת בחירה חופשית.
חז"ל אמרו: "בדרך שאדם רוצה מוליכין אותו". הבחירה היא לא תמיד מוגנת. מצד אחד הקללות הפכו לברכות, מצד שני העצות גרמו למגפה.
כלומר בחירה בין חיובי לשלילי וגם את השלילי אפשר לתקן. הרי הפרשה נקראת בלק למרות שרצה להרע לעם ישראל ולא בכדי, כי בלק היה מואבי ורות המואביה היה צאצית שלו, רות היא סבתא רבא של דוד המלך. כך שגם מתוך שלילי צומח חיובי.
כלומר מתוך כל קושי אפשר לצמוח – הכל עניין של מה אנחנו עושים ושל נקודת מבט. יש כאלה שנתקלים בקושי ובקושי יוצאים ממנו ואילו אחרים רואים בקושי הזדמנות.
לדוגמה, הבוס פיטר אותנו ואנו רואים בזה קללה, אם התאוששנו ולקחנו את עצמינו בידיים ומצאנו מקום טוב, אז בדיעבד זו ברכה .

קחו לעצמכם נקודת מבט, תראו באיזו קושי הייתם ואיזו נקודת מבט הייתה לכם, חיובית או שלילית ולאן לקח אתכם.