עיקר הפרשת, תרומת מחצית השקל וגם סיפור חטא העגל.
משה מצטווה לאסוף מחצית השקל מבני ישראל על מנת לבנות את המשכן.
משה מקבל את לוחות הברית ומתכנן לרדת לאחר שהות של 40 יום על ההר.
חלק מבני ישראל מתייאשים ויוצרים חלופה לאלוהים בדמות חטא העגל.
בני ישראל היו צריכים לחכות רק 6 שעות עד שמשה ירד מהר סיני. אדם וחווה היו צריכים לחכות רק 3 שעות עד שיאכלו מפרי עץ הדעת.
משה יורד ורואה את התמונה, שובר את לוחות הברית.
דרך פרשה זו, אנו למדים על המאבקים המתחוללים בין רצונות הגוף והרצונות הגשמיים לבין הרצון של הנשמה הרצון הרוחני. בין הסבלנות לקוצר הרוח. בין הרוחני לגשמי. בין המצרים שסגדו לאלילים ולבני ישראל שאמורים לקבל תורה רוחנית מאלוהים שאין לו דמות.
ומה זה אומר שאין לנו סבלנות לתהליך, אנחנו מחפשים פתרונות קסם, לפעמים אנחנו מתפתים לעשות דברים ומייצרים "עגל זהב" משלנו.
אגב רוב העם לא "עבד" את "עגל הזהב", סך הכל 3000 גברים (נשים לא נטלו חלק), מתוך 600 אלף איש ואישה. לפעמים יש כוח למיעוט שלילי. או למעשה שלילי אחד כדי להרוס. אנחנו רואים שישנם אנשים טובים, אשר מגיעים לעמדות בכירות ומתפתים למעשה שלילי, לשיכרון הכוח וזה מספיק כדי לחבל בשמם הטוב.
איך נלחמים בשלילי? "סור מרע ועשה טוב", זה סוד מחצית השקל.
ולמה מחצית השקל? על ידי שבירת הלוחות, משה למעשה מבטל את החומר, האותיות הקדושות פורחות. ללא הרוחניות האבנים הכבדות, נופלות ומנפצות.
לפעמים אנחנו רואים חצי תמונה. ללא רוחניות, אנחנו רק חצי של השלם. ועוד דבר על ידי תרומה זהה של מחצית השקל לאביון ולעשיר זהו מסר שכולם שווים וכולם יכולים להיות שותפים בבניית בית המקדש.