בשביל הרוח

אנו חיים כיום בעולם מתקדם טכנולוגית, מחשבים, אינטרנט, רשתות חברתיות, מכשירים ניידים, אפליקציות, כולן מבוססות, תוכנות ותכנות.

דווקא היום, בעולם של טכנולוגיה חדישה, מתוחכמת ומתקדמת, יש להבין את הצפנים והקודים השזורים לנו בתורה ובעולם הרוח היהודי.

האותיות והמילים בתורה, הם קודים, צפנים ותדרים יש להם כוח עצום להעביר ולשדר לנו.

כל מתכנת יודע, ששינוי אות או ספרה אחת בקוד, עלול לשבש לחלוטין את השפה. הדבר דומה לתורה, שיבוש באות אחת, עלול לפסול את ספר התורה.

השפה העברית מלשון להעביר, לא רק מתרכזת בדבור או כתיבה, אלא היא באה "להעביר" ולהעלות מעבר למצב קיים, למציאות טובה יותר. "מילים בוראות מציאות". בתורה שניתנה למשה על הר סיני, היא כמו הוראה מתמשכת שאנחנו יכולים ללמוד לנצח נצחים. היא גמישה בפרשנות שלה (70 פנים לתורה), דבר המאפשר לכל אחת ואחד מאיתנו, לקחת למקום שלו.

אם המורה שלי לתנ"ך בתיכון, היה רואה את החשיבות והזמן שאני מקדישה למסרים והתבוננות על עולם הרוח היהודי, אני מניחה שהיה תופס את ראשו בתמהון. אני מאלה שקיבלו בתיכון עונש, להעתיק את פרק קי"ט בתהילים 10 פעמים (הפרק הכי ארוך בתהילים ותודה לחבריי שסייעו לי).

היה בי ואולי עודנו, קונפליקט, ניצוצות של מרד ודיאלוג מול הדת. לאט לאט למדתי לפרום את החוטים בין יהדות לדת ובעיקר למי יש את הזכות לדבר ערכים יהודים, מסרים יהודים. שנים רבות חשבתי שרק לדתיים או אלו המצהירים שהם דתיים ואשר שומרים תרי"ג מצוות והולכים לאורם של עשרת הדברות, יש את הזכות הבלעדית. עד שאט אט התחלחלה בי ההבנה שאין חלוקה כזו באמת ואת תרי"ג מצוות ובעיקר את עשרת הדברות מקיימים איש איש באמונתו גם חילונים, מסורתים ודתיים. ושיש לא מעט דתיים שלא מקיימי קלה כחמורה.

ואז השתחרר בי הכל ומזה כעשור אני מרשה לעצמי ולעוקביי ברשת להנות מהפרשנות שלי לחגים, לפרשות שבוע ולנושאים רבים ברוח היהדות.