פעם בשבועות, לפני שדור המסכים נולד, ולפני שהחג הפך לתחרות פשטידות ועוגות גבינה, היה כאן הרבה שמח והרבה מים בחג השבועות.
היו נוהגים להשפריץ זה על זה מים ויש למנהג זה המון סיבות.
אחת מהן שבליל חג השבועות נהוג להיות ערים כל הלילה וללמוד תורה. לקראת הבוקר היו המתפללים עייפים ונרדמים, ועל-מנת להעיר אותם, היו מתיזים עליהם מים
מקור נוסף, על-פי מנהג של יהודי צפון אפריקה, נהגו לשפוך מים על כל עובר ושב בדרך, כיוון שמי שמשפריצים עליו מים, לא יאונה לו כל רע במשך השנה.
בנוסף היה נהוג לשפוך מים בסוף" לימוד האזהרות" על המסיימים, כיוון שתורה נמשלה למים ומים הם מקור חיים בפרט במדבר, והתורה היא חיינו.
המהדיר ר' יעקב טולדנו בספר נר המערבי "בחג השבועות ידוע בין יהודי מרוקו מנהג "הזאת המים" גדולים וקטנים ישפכו איש איש על מכרו כדי מים". ביחוד ירבו להזות בהגיע זמן המנחה….הטעם לזה, מפני שכשניתנה התורה נתעלפו ישראל ונזרק עליהם מים להשיב נפשם"
סיבה נוספת להשפריץ מים, מים מסמלים את השפע שיורד על העולם.
עוד סיבה נוספת השפרצת מים, זה לעודד שנה גשומה
בספר "הגיד מרדכי" מתאר הרב מרדכי הכהן את מסורת המנהגים של יהדות לוב: "אחרי סעודת שחרית של שבועות יקדישו מלחמה איש באחיו ואיש ברעהו בנאדות מים וכל המרבה לנצח את חברו לשפוך עליהם מים הרי זה משובח. "כל המרבה לשפוך מים מבשר שנה גשומה"
ואני זוכרת את בית ילדותי בשכונת קטמון בירושלים, את החגיגה הגדולה, את קרבות המים אחד על השני, דליים, שקיות מים, כל הבא ליד, מהחלון, מהגג, מכל פינה.
הי כיף גדול, גם כאשר הבתים נראו כמו אחרי פוגרום.