מקור חג המימונה

מקור ראשן – שורשי המימונה, נעוצים בטקסים פאגנים  שבהם היו צריכים  לפייס את האלילה מימונה" שתעזור ותגרש את המזל הרע ותזמן מזל טוב ושפע וברכה.

מקור שני – מדבר על כך שכל עדה היה לה מנהג משלה. בני עדה זו, לא אכלו אורז וקטניות ואחרים לא אכלו סוג אחר,  ועל כן לא הזמינו במהלך  החג הפסח אלה את אלו.

על מנת לשמור על  שכנות טובה, נהגו להזמין במוצאי החג למסיבת מתוקים וגם מסיבת שבירת חמץ.  אותו עיקרון  היה לגבי השכנים המוסלמים, שגם איתם היו יחסי שכנות טובה במרוקו.

מקור שלישי – מימונה מקבילה לאמונה,  "בניסן נגאלים ובניסן עתידים להיגאל " – על כן זו חגיגה של אמונה.

מקור רביעי – סעודת מצווה לזכר  פטירתו של רבי בן מיימון אביו של הרמב"ם באסרו חג  והמימונה היא סוג של הילולה לבן מיימון – מיימון – מימונה.

המסר של חג המימונה

הסיפור של החג הזה – הוא השפע, המזל, האמונה והברכה.

ואת כל המסר הנפלא הזה, רואים  באמצעות סמלי החג

דג חי בתוך קערת מים, חמישה תרמילי פול ירוק בבצק, חמישה תמרים, חמישה צמידי זהב בתוך קערת בצק, חמש טביעות אצבעות עמוקות באותו בצק, חמש מטבעות כסף, חמישה תכשיטי זהב או כסף, תכשיט בצורת כף יד, דברי מתיקה, חלב וחמאה, קמח לבן, שמרים, דבש, מיני ריבה, גוש סוכר, שיבולי חיטה, צמחים ירוקים, עלי תאנה, פרחים וירק מן השדה. כל אחד מהדברים הללו, מסמל  שפע, פוריות, מזל, ברכה ואושר.

שירי חג המימונה

שירי החג, הם שירים על מזל ומזל טוב – מימון בערבית זה מזל או גורל טוב – שרים לגברת המזל ומזמנים אותה – "לאלה מימונה – תבארכה מסעודה"

 יוצאי פרס חוגגים את  חג "בנורטז".   

"בנורטז" הוא חג שנחוג גם באירן ובבתים רבים של פרסים – עורכים בצאת החג, שולחן עם מתוקים – וסמלים בצבע ירוק ולבן- צמל לצמיחה ושפע