איזו מסכה בחרנו לשים עלינו ?

מקור המילה מסכה באה מהמילה מסך, משהו שמכסה.

המסכה שימשה לאורך ההיסטוריה תרבויות שונות ומצבים שונים.
למסכה יוחסה כוח מאגי מיסטי והיא הייתה חלק חשוב בטקסים ופולחנים, גם פולחנים דתיים.
המסכה היוותה ציוד חשוב ביציאה אל הקרב או לצייד.

כאשר אנחנו חובשים מסכה, אנחנו נכנסים לדמות אחרת, דמות עם עוצמה וכוח.

בתיאטראות ובתרבויות שונות בעיקר, הרומי והיוונית היא הייתה חלק חשוב וכל השחקנים הציגו עם מסיכות.

היהדות לא אימצה את המסכה בפולחנים דתיים (לא באופן רשמי ). ואף דיברה על "לא תעשה לך פסל או תמונה.."

אמרנו, לא באופן רשמי, אבל, היו טקסים ופולחנים כמו "עגל הזהב" והיו המון תחפושות לצורך הסתרה ביהדות וגם על זה אני מדברת בקורסי התודעה שלי.

דוגמה: רבקה ביקשה מיעקב שילבש את תחפושת "עשו" על מנת לקבל ברכה מאביו.

מסכה היא חלק מהאישיות שלנו

המסכות מסייעות לנו להסתיר חלק ממצבים או תכונות שאין לנו עניין שיהיו גלויים.

מסכה היא למעשה חלק מהאישיות שלנו, חלק מהזהות "החיצונית" שלנו כלפי הסביבה, באמצעותה אנחנו מציגים מעין דמות שכך אנחנו רוצים שהסביבה תתפוס אותנו, "פרסונה "חיצונית.

במפה נומרולוגית, ניתן לראות דרך תאריך לידה ובעיקר יום לידה ודרך הפעולה, אלו מסכות אנחנו שמים על עצמינו מהו "האני הפנימי" ומהו "האני החיצוני" כיפי שיונג דיבר עליו, איך הסביבה רואה אותנו, לעיתים דרך מסכות, דרך הפרסונה.

בשלבים רבים של החיים שלנו, אנחנו מתאימים את עצמינו :באמצעות המסכה לסביבה החברתית שלנו, באמצעות :אורחות החיים, התנהגות, לבוש, צורות ביטוי, בחירות, לימודים וכן כן גם מערכות יחסים.

מצד אחד אנחנו מראים מה שאנחנו רוצים להראות ומהצד האחר אנחנו מסתירים/מדחיקים חלקים אחרים שלא מתאים לנו לחשוף.

חשוב להדגיש שבמידת האיזון, המסכה שומרת עלינו ומסייעת לנו להשתחרר ולהתחבר למי שאנחנו.

"פרסונה" אחד מ – 4 הארכיטיפים של יונג

הפסיכואנליטיקאי, קרול גוסטב יונג, מתייחס למסכה כ"פרסונה" – "האני החיצוני" המסתירה חלקים אחדים באישיות שלנו"

למעשה "הפרסונה" או "האני החיצוני" – פנים חלופיות שאנחנו מאמצים ודרכה מעברים את ההתנהגות, שאיפות, רצונות \ לימודים, עיסוק.

בחיים אנחנו עוטים מגוון של מסכות במקומות שונים בחיינו ומורידים אותם רק בהזדמנויות נדירות ואינטימיות (עד שאנחנו מספיק בטוחים בעצמינו להתהלך ללא מסכה, כמעט) המסכה למעשה שומרת עלינו בשלבים רבים של החיים, עד שאנחנו מעבדים את הבפנים שלנו וחשים יותר בטוחים.

איזו מסכה בחוץ ואיזו בפנים?

בעבודה, בקרב חברים, בבית ככל הנראה נשים דגשים אחרים ונפגין התנהגויות אחרות.
הבעיה מתחילה כאשר נוצר הפער בין מה שאנו מציגים לסביבה והדרך בה היינו רוצים שיתפסו אותנו "לאני " האמיתי.
או כאשר אנחנו שוכחים להוריד את המסכה, או כאשר אנחנו תלותיים בדמות המסכה והיא מתערבבת עם האישיות שלנו, עד שאנחנו לא יודעים מי אנחנו.

לדוגמה איש צבא שהפרסונה החיצונית, מחייבת להראות קשיחות וסמכות על מנת לייצר היררכיה ומעמד מול החיילים שלו.

אבל מה קורה כשהוא חוזר הבייתה וצריך להוריד את המסכה ולהראות את הצד הרגיש והמכיל, אבל במקום זה הוא ממשיך להוריד פקודות ולהיות קשוח.

דוגמה נוספת, אדם רגיש, שהפנים שכדי להצליח בחיים עליו להיות "גבר-גבר". בפרשנות שלו, לא להביע רגש, לא להודות בחולשה, להפגין ביטחון עצמי.

הוא מחצין תכונות הפוכות לטבע הפנימי שלו ובכך ובכך הוא סובר שהוא סולל את הדרך שלו להיות דמות הגבר האולטימטיבי
בפועל, מתרחשת הפעולה ההפוכה וגיוס המסכה,יוצר לו קשיים רבים, גם מול הסביבה וגם מול עצמו, בגלל הפער הגדול מה"אני" האותנטי שלו.

הוא משקיע הרבה אנרגיות במקומות הלא נכונים. זה יוצר תקיעות, קושי לחוות שמחה, להתנהל בחופשיות ולהיות שלם עם עצמו.

תנו מבט על עצמכם ועל הסביבה, ללא מסכות ותנסו לזהות את ה"פרסונה" את המסכה ואת תפקידה בחייכם ? מתי יכולים להוריד? בפני מי ? האם פחות אני זקוק לה כבעבר או אולי יותר ?

פורים ומסכות

אחת ההשערות של מקור התחפושת והמסכה בפורים היא כי אסתר שהייתה הדסה למעשה, אסתר = הסתר – למעשה הסתירה את זהותה כיהודיה על מנת להגיע לאחשוורוש.

ועוד הסבר האגדה מספרת כי כשנודע לילדי ישראל על גזרות המן הרשע, הם לקחו עורות הצאן והתחפשו לכבשים וכך ניצלו מגזרת השמד.

המסכה הופכת את דמות האדם לאחר ובכך מסמלת את המהפך בגורל היהודים כנאמר "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה".