לפני שאנחנו נוטים להאשים את ההורים שלנו

לפני שאנחנו נוטים להאשים את ההורים שלנו

יש לזכור

"כולנו קורבנות של קורבנות"

כך לואיז היי בספרה אתה יכול לרפא את עצמך אומרת

כאשר אנחנו צעירים, אנחנו לומדים איך להרגיש לגבי עצמינו ולגבי החיים מתוך התגובות של המבוגרים סביבנו

אם נקודת המבט הייתה שלילית , ככל הנראה נפתח ונטמיע ונעביר אותה הלאה

אם נקודת המבט הייתה חיובית, כך נפתח בתוכנו תחושות ודפוס חיובי.

כמובן שהדברים אינם מחולקים שלילי וחיובי בלבד.

זה הכל רשת שמסתעפת בתוכנו .

אנחנו נוטים לשחזר מערכות יחסים שקיימנו עם אמא ואבא

או את המערכת שהם מקיימים בתוכם

אם תסתכלו רגע ימינה ושמאלה או תעלו בזיכרון, כמה חברים, בני זוג, מעסיק היו כמו אבא ?

נוסף לזה, אנחנו מתייחסים לעצמינו בדיוק כמו שההורים התייחסו אלינו

אם היו ביקורתיים, אז נהיה ביקורתיים לעצמינו

אם הם נזפו בנו, ננזוף בעצמינו, או נחוש כל הזמן נזופים (ונעלבים)

אם אהבו אותנו והעצימו אותנו , נאהב ונעצים את עצמינו

נחזור ל"קורבנות של הקורבנות"

ההורים לא יכולים כמעט ללמד אותנו, מה שלא לימדו אותם ( אלא אם עשו עבודה פנימית לפני ותוך כדי )

כמה פעמים אנחנו אומרים שבדברים מסויימים לא נהיה כמו ההורים ומוצאים את עצמינו עם אותם דפוסי התנהגות, מחשבה, גישה.

אם אמא לא ידעה איך לשים את עצמה ואת הרצונות שלה במרכז

או אבא לא ידע ללכת אחרי החלומות שלו.

על-פי רוב הם לא ידעו ללמד הלאה

הם עושים כמיטב יכולתם .

ריפוי הילד הפנימי מתחיל בהתבוננות על ההורה שהיה כילד . מה הוא חווה, מה הוא קיבל. האם היה אהוב, שמח, מועצם.

הנטייה שלנו לזרוק על ההורים לאורך שנים.

בשלבים הראשונים של החיים, אני ממש מבינה. אבל בהמשך, היי האחריות שלנו לתקן. זו המהות שלנו בעולם. כל אחד ואחת אחראים לניקוי ותיקון.

חמלה ואהדה, זה מה שההורים צריכים.

כל הורה היה ילד וילד מפוחד עם רגשות שאולי לא קיבלו ביטוי.

בתהליך של קונסטלציה משפחתית, אנחנו מעמידים את עצמינו מול שושלת משפחתית ולפעמים 7 דורות אחורה, מנקים מה שצריך לנקות.

מביעים את הרצון שלנו, מבקשים עזרה, הגנה ותמיכה.

בנומרולוגיה, אני מלמדת שהנשמה בוחרת את ההורים שלה, על מנת לעבור שיעורים, להתפתח ולצמוח.

ובהתאם אנחנו בוחרים את החוויות והאתגרים שיהיו מותאמים לשיעור שהנשמה ביקשה.

כאשר מגיעים אליי אנשים לקליניקה ( או זום ) אני מחדדת להם את נקודת המבט ומכאן מתחילה עבודה נכונה של שחרור ובנייה מחדש של האדם עצמו למקומות שהוא רוצה ומכוון.

הכל זה עניין של זכרונות, מחשבות ומילים שחוזרים שוב ושוב , עד שנמחק אותם (לה'אופונפונו)

והם שייכים לעבר

מה שקורה בחוץ ומגיב לנו, זו השתקפות למה שמתחולל בפנים

ביקורתיות, פחדים, אשמה, כעס, תסכול

"אני לא ראוי" , "אני לא יכולה" , "אין סיכוי"

זה קיים אצלינו ואנחנו מושכים מבחוץ לבפנים.

וכשלא משחררים. סובלים ובעיקר חולים.

טינה לאורך זמן עלולה לגרום לסרטן – סר ורטן

ביקורתיות לאורך זמן = נוקשות = דלקת פרקים. פרקים אחראים על גמישות הגוף וכשאנחנו ביקורתיים, זה עלול לבוא בדלקת פרקים.

כאשר אנחנו חולים ( בנוסף לכך שתתייעצו עם רופא) חשוב שתחקרו מה הטריגר הרגשי ולמי אנחנו צריכים לסלוח.

את המחלה צריך להפוך למחילה

יש לבנות ולבחור אמונות חדשות שיהיו של הרגע הזה

ואז הריפוי יכנס אל חיינו

אז ניסים קטנים כגדולים מתרחשים