הפרשה עוסקת בדיני טוהרה וטומאת המת. (באמצעות אפר של פרה אדומה), מציינת את מות מרים ומדברת על חטא משה ואהרון בעניין "מי המריבה״.
בני ישראל ממש כבר לקראת הכניסה לארץ, אחרי 40 שנה במדבר ועדיין מתלוננים, שאין מים ואין עוד הרבה דברים.
ה' מורה למשה לקחת את המטה, להקהיל את העם, לדבר אל הסלע וכך יצאו ממנו מים.
משה עשה כמצוות ה', ולא ברור או כתוב מה היה חטאם. ואת העובדה שהם חטאו, אנחנו מבינים מהפסוק, " יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל", לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם…על אשר מריתם ת פי".
אהרון את על ההר ומקום קבורתו של משה, לא נודע עד היום.
איך יתכן שהמצווה הלא ברורה של אפר פרה אדומה תיקרא חוקת התורה?
יש תוצאה לכל מעשה שאנחנו עושים וכל מה שאנחנו חושבים, מדברים ועושים בסופו של דבר חוזר אלינו. זה יכול להיות כעבור, יום, שנה, 30 שנים.
לא ניתן לרמות את חוקיות היקום. לא תמיד נבין. זהו הגיון אלוקי.
כן מומלץ לנסות להבין, מדוע הדברים קורים לי כפי שהם מתרחשים.
הפרשה מקיפה 40 שנה, לקראת הכניסה לארץ ישראל. במדבר דאגו לכל מחסורם. משה דאג למן. אהרון לענני הכבוד ומרים לבאר מרים.
בני ישראל מבינים שלמרות התלונות שלה, זכו לניצחונות גדולים. הם מבינים שלא היה נכון להתלונן והם צריכים להכיר תודה על הניסים.
"ויבוא העם אל משה ואמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך".
דרך פרשה זו, אנו מקבלים את הכוח להבין את חוקי המשחק של החיים. להתנער מדפוס קורבני ולהיות אקטיבי לזכות בניצחונות אישיים.