הפרשה עוסקת בקדושת הכוהנים ואת כל החיובים והאיסורים המוטלת עליהם. הכוהנים נועדו להיות משרתי הקודש.
בחלק השני של הפרשה, היא עוסקת בכל מועדי ישראל, שבת, שלושת הרגלים, ספירת העומר, ראש השנה ויום הכיפורים. "ואלה מועדי אדוני אשר תקראו אותם במועדם".
בספר ויקרא, יש 3 פרשות הסמוכות זו לזו, "אחרי מות", "קדושים" והפרשה הנוכחית, "אמור"
בעקבות כל אלו, נאמר המשפט "אחרי מות קדושים אמור"
אחרי מותו של אדם אומרים עליו דברי שבח.
בתורה יש ביטוי של דיבור ויש ביטוי של אמירה ואין להן אותה משמעות ולכל אחד מהם משמעות פנימית נסתרת .
חז"ל אמרו ש"אמור" או אמירה המשמעות שלה חיובית, היא מועברת בנועם. העולם נברא בעשרה מאמרות.
דיבור לעומת זאת, הוא משהו פנימי, הוא יכול להיות חיובי או שלילי. התורה ניתנה לנו באמצעות עשרת הדיברות, דיבור, על כן חלק ממקבלי התורה חטאו, כי היו הפרעות. התיקון שלנו לשלוט בדיבור ולהפוך לאמירה.
המשמעות של המשפט אברא כדברא שמגיע מהשפה הארמית, הוא אברא את שאדברה. באמצעות הדיבור, אני יכול לברוא עבורי מציאות, כפי שאני רוצה.
הפרשה נקראת תמיד בספירת העומר "וספרתם לכם שבע שבתות = 49, על אותם מ"ט שערי טומאה כשאר היו בני ישראל במצרים.
כאשר יצאו בני ישראל ממצרים נדרשו לספור 49 ימים, עד קבלת התורה. כל יום ניקוי עבור כל שער טומאה.
לדרך ותהליך יש חשיבות לא פחותה מהמטרה .