פרשת "וזאת הברכה", היא הפרשה האחרונה בתורה. ותמיד היא נקראת בשמחת תורה.
"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו".
הפרשה מדברת כיצד עלה משה על הר נבו, צפה אל הארץ שלא יכל להיכנס אליה, מת ונקבר.
התורה מתארת את גדולתו של משה, לא קם בישראל נביא כמשה.
מה אנחנו למדים מהפרשה? בחג הסוגות מופיע הפסוק "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". הפסוק לקוח משיר השירים והוא סמל לביטוי אהבה בנינו לה'.
ואז בשמחת תורה, מגיעה השמחה הגדולה, שמחת החתונה, "הזיווג הרוחני", בין אור הבורא לנשמת האדם שמקבלת מאור הבורא.
"שמיני עצרת" – הוא היום השמיני של חג הסוכות.
"עצרת", מלשון עצירה וגם מלשון "אסיפה". כל האור הגדול שהתגלה בראש השנה, נעצר ונאסף לתוך הכלים הרוחניים וממלא אותנו לקראת השנה שמתחילה למעשה, בצאת שמחת תורה.
"משיב הרוח ומוריד הגשם", אוספים את הרוחניות ומורידים לארץ לגשמיות.
אז מה הקשר של הפרשה לשמחת תורה?
בני ישראל הלכו 40 שנה במדבר, עם הדרכה וליווי רוחני צמוד ולאורך כל הדרך היה מי שדאג לכל מחסורם. מן ירד מהשמיים, ענני כבוד ליוו אותם, מים יצאו הסלעים. משה דאג לכל מחסורם ועכשיו הוא מת.
עכשיו החלק שלהם מגיע. הם צריכים ליזום, לפעול, להגשים.
תחילת חגי תשרי מסמלים את הצד הרוחני ושמחת תורה ובעיקר מוצאי שמחת תורה, מסמלים את הצד הגשמי.
בשמחת תורה מסיימים את התורה ומייד לאחר מכן, מתחילים מבראשית.
מה שאומר שכל סוף יש התחלה חדשה. איך שאנחנו מסיימים, כך נבוא לשנה החדשה.
שמחת תורה תמיד חל בכ"ב בתשרי. כ"ב=22 = אותייות הבריאה.
התורה מסתיימת באות ל' (ישראל) שמסמלת תקווה, חיבור רוחני ונשיאת עיניים למעלה.
התורה נפתחת ב' (בראשית), ברכה, בריאה, בריאות